עוזר רשם האגודות השיתופיות בגליל העליון יפצה את יו"ר ועדת הביקורת של האגודה בגין הוצאת לשון הרע

1.         התובע, עורך דין במקצועו, הינו חבר באגו"ש קדש נפתלי (להלן, "האגודה") ממושב רמות נפתלי. במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, היה התובע יו"ר ועדת הביקורת של האגודה. הנתבע הינו עוזר רשם האגודות השיתופיות בגליל העליון וראש ענף הפיקוח. האגודה שבענייננו, הינה אחת האגודות אשר הנתבע אמון על הטיפול בהן, וכיו"ר ועדת הביקורת של האגודה, פנה התובע פעמים רבות לנתבע בעניינים שונים, אשר להם נדרש במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת הביקורת.

המחלוקת

2.         לגרסת התובע, לקראת סוף חודש יולי 2004 פנה אליו אחד מלקוחותיו, מר טומי קורלנדר (להלן, "קורלנדר") ממושב בית הלל. מר קורלנדר סיפר לו, כי כשבוע קודם לכן נפגש עם הנתבע במשרדי המועצה האזורית גליל עליון בקרית שמונה בעניין כלשהו, אשר נגע לבחירות במושב בו הוא מתגורר, עניין אשר, כעיקרון, התובע, כבא כוחו של קורלנדר, הוא שטיפל בו בדרך כלל.

לטענת התובע, במסגרת אותה פגישה, אשר תואמה עם הנתבע מראש ואשר החלה כפגישה עניינית לכל דבר, שאל הנתבע את קורלנדר מיהו עורך דינו. כאשר ענה קורלנדר כי עורך דינו הינו התובע, החל הנתבע להשמיצו ואמר כי הוא היה קשור לסמים, העיר הערות ברוח שלילית בדבר "מצבו המשפחתי", אמר כי התובע "מנסה לנהל את רמות נפתלי 'בשלט רחוק'" וכן, כי במשרד הרשם אין מתייחסים כלל לפניותיו הרבות של התובע. על פי הטענה, רוח הדברים היתה שלילית ועוינת את התובע.

3.         לאחר פגישה זו, ולאור תוכנה, התקשר מר קורלנדר לעורך דינו, הוא התובע, ותיאר באוזניו את הדברים. עם היוודע תוכן השיחה לתובע, פנה זה, ביום 13.8.04, באמצעות מכתב לנתבע, בבקשה כי יחזור בו מדבריו ויתנצל בפניו על אמירתם.

4.         בתגובה למכתב האמור, השיב הנתבע במכתב משלו, מיום 22.8.04, כי הוא כלל איננו מכיר את אותו מר קורלנדר, לקוחו של התובע, כי למיטב ידיעתו מעולם לא נפגש עימו, ובוודאי שלא אמר את אותם דברים המיוחסים לו. יתרה מכך, במכתבו טוען הנתבע, כי פנייתו של התובע אליו באמצעות אותו מכתב נעשתה במטרה להשפיע על הנתבע במילוי תפקידו מול האגו"ש קדש נפתלי, וכי יש במכתבו של התובע משום ניסיון להטיל דופי בנתבע כעובד ציבור. הנתבע טוען, כי ההאשמות כלפיו הן האשמות שווא וכי יש בכוונתו שלו להגיש תביעה בגין לשון הרע כנגד התובע.

5.         לאחר קבלת מכתב תגובה זה שלח התובע לנתבע מכתב נוסף, בו הוא "מרענן" את זכרונו של הנתבע באשר לזהותו של מר קורלנדר ומציין היכן נערכה הפגישה עימו והעובדה כי היא תואמה עימו מראש. כמו כן, טען התובע במכתב זה, כי לאחר קבלת מכתבו הראשון, מיהר הנתבע לשלוח את מזכיר האגו"ש בית הלל, המושב בו מתגורר מר קורלנדר, מר אבי יוסף-חי (להלן, "יוסף-חי"), לשוחח עם מר קורלנדר ולברר מתי נפגשו, באיזה עניין, ומה היה תוכן השיחה.

6.         התובע מדגיש, כי הלך הרוח אשר עולה מן הדברים שנאמרו באותה פגישה נטענת, באה על רקע התנהלות והתייחסות ברוח דומה כלפיו לאורך תקופה ארוכה, בה הוא נמצא בקשר עם משרדו של הנתבע, כחלק מתפקידו כיו"ר ועדת הביקורת של רמות נפתלי.

7.         לשם הדוגמא, מביא התובע מכתב שנשלח אליו מאת הנתבע, במענה לפניה שנעשתה מצידו בעניין הנוגע לאגו"ש רמות נפתלי. כלומר, פניה בכובעו כיו"ר ועדת הביקורת. המכתב, מיום 3.4.03, מופנה אל התובע באופן אישי ולא מתייחס אליו כאל יו"ר ועדת הביקורת של האגו"ש. אף תוכנו של המכתב אינו עונה על הטענות אשר הועלו על ידי התובע, אלא מכיל טענות בדבר אופן פעולתו של התובע כיו"ר הועדה. על פי הנכתב, שני החברים האחרים בועדת הביקורת טענו בפני הנתבע, כי התובע פועל על דעת עצמו, מבלי לשתפם בנעשה. כמו כן, כי האגו"ש רמות נפתלי טענה, כי מזה שנתיים שהתובע אינו מתגורר כלל בישוב, אלא בעיר חדרה (לטענת התובע, רק משרדו הועתק לחדרה, אולם מרכז חייו היה ונותר ברמות נפתלי). הנתבע קובע במכתב, כי לאור מידע זה, לא זו בלבד שיש בכך עילה להוצאת התובע מחברות באגו"ש רמות נפתלי, אלא שהוא אף "מטריד את עובדי הציבור בישוב ועושה על דעת עצמך ללא ידיעת שאר חברי ועדת הביקורת".

התובע צירף חליפת מכתבים ארוכה ונכבדת, המשקפת, לגישתו, הלך רוח עוין ושלילי כלפיו מצד הנתבע, כמו גם היעדר התייחסות עניינית לתוכן הפניות, אם בכלל. הלך רוח זה מחזק, לטענתו, את סבירות קיומו של אותו אירוע, בעטיו הוגשה תביעה זו, חרף הכחשתו על ידי הנתבע, ומהווה אף המשך טבעי ליחס לו זכה, לדבריו.

8.         התובע טוען, כי מעבר להיותו יו"ר ועדת הביקורת של האגו"ש רמות נפתלי, הוא פשוט תושב מודאג, החרד לעתיד הישוב על רקע התנהלות לא ראויה של מוסדות הישוב. לטענתו, מלחמותיו להסדרת ההתנהלות של מוסדות אלו הקימה עליו שונאים, והתעקשותו להקפיד בכל תג ותג של ההתנהלות הציבורית בישוב הביאה לאותו יחס עוין כלפיו, הן מצד חברי האגו"ש והחברים בועד והן מצד התובע, אשר נדרש לענות על פניותיו הרבות ובקשותיו להתערבות מצידו בנעשה באגו"ש.

9.         הנתבע, מצידו, מכחיש את הפגישה עם מר קורלנדר מכל וכל, והוא שב והכחיש את קיומה ואת עצם אמירת הדברים לאורך כל ההליך. לטענתו, הוא כלל לא ידע מי האיש, ואף שלא הכחיש כי יתכן ונפגש עימו בעבר, עמד על כך כי היה זה לפני שנים רבות.

לטענת הנתבע, כל מטרתה של הגשת התביעה דנן על ידי התובע הינה פגיעה בעובד ציבור מסור ונאמן.  על פי הטענה, הגשת התביעה נועדה להוות גורם לחץ בלתי ראוי על הנתבע, כך שיקבל את פניותיו הרבות של התובע למשרדו ויכריע בהן לטובת התובע.

10.        הנתבע מכחיש כי שלח את מר יוסף-חי לשוחח עם מר קורלנדר במשקו, ובכלל, מכחיש את טענותיו של התובע בדבר יחס עוין כלפיו, התעלמות מפניותיו והיעדר התייחסות עניינית למכתביו. אם כבר, דווקא התובע הוא אשר התבטא כלפי הנתבע באורח לא ראוי, במכתבים בעלי תוכן פוגע, מאיים, משתלח ומזלזל, תוך שהוא שולח העתקים ממכתבים אלה, בהם הוא טוען, בין היתר, כי הנתבע אינו ראוי לתפקידו, רשלן והתנהגותו אף גובלת במעשים פלילים, לגורמים רבים ושונים.

11.        הנתבע מסכם וטוען, כי אין כל ראיה מוחשית לקיומה של אותה פגישה לכאורית עם מר קורלנדר, כי גרסת התובע מלאה תהיות וחורים ומכאן, כי התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו.

לחילופין, גורס הנתבע, היה ותתקבל גרסת התובע בדבר קיום הפגישה בין הנתבע ובין מר קורלנדר, הרי שהדברים שנאמרו במסגרת אותה פגישה הם בגדר זוטי דברים, מעשה של מה בכך, ועל כן יש לדחות את התביעה. כמו כן, גורס הנתבע, כי אין המדובר בפרסום בעיתון או בכלי אחר בעל תפוצה רחבה. המדובר בשיחה אשר התנהלה בין שני אנשים בחדרי חדרים. הנתבע טוען, כי לו כל שיחה בין שני אנשים היתה נכנסת להגדרה של "לשון הרע", היו בתי המשפט כורעים תחת הנטל, וכי לא יתכן שלכך מכוון החוק. אף מטעם זה יש לדחות את התביעה, כך הנתבע.

דיון

12.        סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן, "חוק איסור לשון הרע" או "החוק") קובע כדלקמן:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -